האורות העמומים של תל אביב הבהבו מבעד לחלון המרפסת כשדניאל ירד במדרגות הבניין הישן. הוא שמע על המקום הזה מחבר – "דירות דיסקרטיות", לחשו לו, מקומות שבהם התשוקה זורמת ללא שיפוט, ללא עקבות. הדופק שלו הלם בחוזקה כשהקיש על הדלת השחורה בקומה השלישית. המילה "דירות דיסקרטיות" הדהדה בראשו כמו הבטחה מסוכנת.
הדלת נפתחה. היא עמדה שם, לינה, בשמלה שחורה צמודה שהדגישה כל קו בגופה הגמיש. שיער שחור ארוך נפל על כתפיה החשופות, ועיניה הירוקות חייכו בחיוך שידע יותר מדי. "בוא," אמרה בקול חרישי, סוגרת את הדלת מאחוריו. האוויר היה כבד מריח של קטורת ונרות. הדירה הייתה קטנה, מינימליסטית – מיטה גדולה עם מצעים שחורים, מראה גדולה על הקיר, ווילונות כבדים שחסמו את העולם החיצון.
דניאל הרגיש את ידיה מחליקות על חזהו, פותחות את כפתורי החולצה לאט. "פה בדירות דיסקרטיות אפשר לשכוח הכל," לחשה לינה, שפתיה נוגעות באוזנו. הוא משך אותה אליו, נושק לצווארה, מרגיש את עורה החם. ידיו ירדו לגבה, מרימות את השמלה מעל ראשה בתנועה חדה. גופה היה מושלם – שדיים מלאים, מותניים צרים, ירכיים חזקות. היא דחפה אותו בעדינות אל המיטה, מתיישבת עליו, גופה מתחכך בשלו דרך הבד הדק של התחתונים.
הנשיקות הפכו לוהטות יותר. לשונה חדרה לפיו, ידיה פותחות את מכנסיו. היא ירדה לאט, מלטפת אותו באצבעות ארוכות, ואז לקחה אותו לפיה בחום רטוב. דניאל נאנח, ידו תופסת בשערה, מנחה את תנועותיה. היא הייתה מיומנת, משחקת, מלקקת, מוצצת עד שהוא כמעט איבד שליטה. "לא עדיין," לחשה, עולה מעלה ומתיישבת עליו.
היא הורידה את התחתונים, חושפת את גופה העירום לגמרי. דניאל הרים את ידיו, לוחץ את שדיה, אצבעותיו משחקות בפטמות הקשות. לינה התחילה לנוע, איטי בהתחלה, ואז מהר יותר. גופה התרומם וירד, חיכוך עמוק ומשכר. היא נאנקה בקול, ראשה נזרק לאחור, שיערה מתנופף. הוא הפך אותה על גבה, נכנס לתוכה בחדירה עמוקה. הקצב הפך פראי – דחיפות חזקות, עור מתנגש בעור, זיעה מעורבבת.
"תחזיק אותי חזק," ביקשה לינה, רגליה נכרכות סביב מותניו. הוא חדר עמוק יותר, מרגיש את שריריה מתכווצים סביבו. המראה מולם שיקפה את הגוף – הוא מעליה, שריריו מתוחים, היא מתפתלת מתחתיו בתענוג. ידו ירדה בין רגליה, מלטפת את הדגדגן בזמן שהוא ממשיך לזנב בה. הצעקות שלה מילאו את הדירה הדיסקרטית.
השיא הגיע כמו גל – היא רעדה סביבו, גופה מתקמר, והוא שפך את עצמו בתוכה בחום שוטף. הם נשארו שלובים, נושמים בכבדות, גופיהם דבוקים.
לינה חייכה, מלטפת את פניו. "זה מה שיש בדירות דיסקרטיות. סודות שלא משאירים סימנים." דניאל ידע שיחזור. הלילה הזה היה רק ההתחלה.